סיפור עצוב וקצת מפחיד שקרה בעירנו
ישנו ביטוי בתלמוד שמתאים במיוחד למה שיסופר להלן: הלך הגמל לבקש לו קרניים, וגזזו ממנו את האוזניים שהיו לו. למי שלא הבין את הביטוי המשמעות שלו היא שלפעמים האדם מן הישוב רוצה יותר ממה שיש לו ואז הוא מאבד גם את מה שהיה לו. קראו ושפטו את הסיפור העצוב והבלתי ייאמן של פרל (שם בדוי, השם האמיתי הלך מזמן לאיבוד) שרצה סוכך חדש ואיבד את כל מה שהיה לו.
יום אחד לפני שנים רבות חי לו בעירנו, שאז עוד הייתה נאה, אדם בשם פרל. היה לו בית נאה, אישה נאה, ילדים נאים, מכונית נאה ועבודה נאה. יותר מכל אהב פרל לשבת במרפסת שלו בצילו של סוכך שהתקין שם סבו וליהנות מכוס בירה צוננת בימי הקיץ החמים או מכוס תה רותח בימי החורף הקרים (באביב ובסתיו הוא התאים את המשקה למזג האוויר.) פרל ידע אי שם בתת המודע שלו שיש לו סוכך במרפסת ושיש עוד סוככים בעולם אבל הוא מעולם לא הקדיש לכך יותר מדי תשומת לב. אלא שיום אחד קרה המקרה ששינה את כל חייו של פרל ואת חייהם של הסובבים אותו.
היה זה יום שלישי (ואולי יום חמישי אבל זה לא ממש משנה) ופרל הילך לו ברחובה של עיר כשהוא בוחן ברפרוף את חלונות הראווה. רגליו נשאו על כנפי הגורל אל חנות סוככים שאותה הוא לא ראה עד אותו היום. שם הוא נעצר כמו הוכה בסנוורים, כאילו סופת קרח פגעה בו והפכה אותו לנציב קרח ללא יכולת תנועה עד שיבואר האביב ויפשיר אותו. עיניו, האבר היחיד בגופו שהצליח לזוז, שוטטו ובחנו את ההיצע של דגמי סוככים שהופיעו בתמונות מפתות בחלון הראווה. מבלי לדעת כיצד, גילה פרל שהוא נכנס כמו באמצעות כישוף אל החנות ושם הוא החל לדפדף בקטלוג צבעוני עד אימה כשהוא בוחן דגמי סוככים שונים ומשונים. מבטו עצר לבסוף על סוכך אחד והוא הצביע עליו כשפיו יבש וראשו הולם ועדת מלאכים שרה בתוך ראשו מזמורי הלל לעולמם של סוככים שאליו כל אדם רוצה להגיע כשחייו יבואו לקיצם.
המוכר המוזר והשתקן חייך חיוך קטן וללא מילים הנהן קלות בראשו בתנועה כמעט בלתי מורגשת. כיצד חזר פרל הביתה באותו יום אין איש אשר יידע. כעבור יומיים ושעתיים נקשו בדלת הבית שלשוה פועלים לבושים בחליפות דהויות שראו ימים טובים יותר אי שם באמצע המאה העשרים. הם פירקו בזריזות את אותו סוכך שלפתע לא הספיק לפרל המהופנט והתקינו במקומו סוכך מוזר למראה שצבעיו לא היו ברורים: מזווית אחת הוא נראה כחלחל עם פסים עדינים באדום וצהוב; מזווית אחרת הוא נראה שחור משחור ועיניים שאינן ממצמצות לעולם הציצו מפינות אפילות ועקבו אחרי דיירי הבית והעוברים והשבים ברחוב.
לאן נעלם פרל, אין איש אשר יידע. הבית עצמו ננטש ורק עטלפים וחולדות עדיין מתגוררות בו. בני עירנו נמנעים עד כמה שאפשר לעבור ברחוב האפל והעיר כולה איבדה הרבה מהזוהר שהיה לה פעם. והחנות שבה נמכרים סוככים? איש איננו יודע אם היא הייתה אי פעם קיימת והאם באמת מכרו בה סוככים.